ה.ברגר חב` לבנין בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.כלל 5 לכללי המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), תשנ"ד-1994 (להלן: "כללי המים") קובע, כי כאשר מתגלה נזילה בצנרת המים בין מד המים הכללי ובין יחידות הדיור, רשאית הרשות להעניק הפחתה בתשלום חשבון המים עד למקסימום של שתי תקופות צריכה. הכללים קובעים, כי הרשות המקומית תעריך את הצריכה הממוצעת בנכס, בתקופה המקבילה בשנה הקודמת או במשך השנה השוטפת. בעבור הצריכה הממוצעת, ישלם הצרכן תעריף רגיל, ועבור יתרת הצריכה החריגה, ישלם את התעריף המופחת ביותר האפשרי על פי הכללים, ויקבל פטור מאגרת ביוב. ההפחתה הנ"ל תיעשה בכפוף להמצאת הוכחות בדבר תיקון הנזילה.

2.העותרים 2 - 23 מתגוררים בדירות בבניין הנמצא בשטח השיפוט של המשיבה, והעותרת 1, הינה חברה המטפלת בשם הבעלים בהחזקתו השוטפת של הבניין. בעתירה, עתרו העותרים לחייב את המשיבה להעניק להם הפחתה בחשבון המים בשל "נזילה סמויה" בהתאם לכללי המים, גם לגבי תקופת הצריכה השלישית, וזאת מעבר לשתי תקופות הצריכה לגביהם ניתנה להם הפחתה כאמור בכללים.

העותרים טוענים, כי ביום 13.12.07 קיבלו במפתיע חשבונות מים גבוהים מהרגיל לגבי תקופת המים על פי מדידה שנקראה ב-20.9.07 (להלן: "התקופה הראשונה").

בעקבות החשבונות החריגים, זימנה העותרת 1, ביום 14.12.07, אינסטלטור אשר גילה נזילה תת קרקעי סמויה בצנרת הבניין. הנזילה תוקנה על חשבון בעלי הבניין והצריכה החריגה הופסקה באותו יום (ראה, הקבלה שצורפה לבקשה לעיכוב הליכים).

ביום 20.1.08 קיבלו הדיירים חשבונות מים גבוהים מן הרגיל לתקופת הצריכה, על פי מדידה שנקראה ביום 20.11.07 (להלן: "התקופה השניה").

בעקבות החשבונות החריגים לגבי התקופה הראשונה והשנייה, פנו הדיירים לוועדת נזילות המים אצל המשיבה, אשר החליטה להפחית את חשבונות המים בהתאם לכללי המים.

3.אשר לתקופה השלישית, התקופה המתייחסת לחודשים נובמבר דצמבר 2007 עד לתיקון הנזילה ביום 14.12.07 (להלן: "התקופה השלישית") סירבה המשיבה להעניק הפחתה לפי כללי המים, וזאת משום שהעותרים קיבלו את מלוא ההפחתה האפשרית על-פי הדין, המאפשרת הפחתה לשתי תקופות צריכה בלבד.

בעתירה דנן, לא חלקו העותרים על כך, כי כללי המים מאפשרים את ההפחתה לגבי שתי תקופות צריכה מהיום שבו התגלתה הנזילה. עם זאת, טענו העותרים, כי בשל מחדלה של המשיבה, נודע להם על הצריכה החריגה לאחר שלוש תקופות צריכה. על כן, פנו בדרישה "חריגה", כך בלשונם, לבית משפט זה להורות למשיבה להפחית את חשבונות המים גם לגבי התקופה השלישית.

4.בתשובה לעתירה, הציגה המשיבה מסמך שנשלח לוועד הבית של הבניין כבר ביום 15.10.07, בו נמסר כי בקריאה תקופתית שבוצעה בתאריך 1.10.07, נרשמה קריאה חריגה משמעותית, בהשוואה לתקופות קודמות (ראה: נספח א' לתשובה לעתירה המינהלית). כמו כן, הוצג מסמך ששלחה המשיבה לוועד הבית, ביום 31.10.07, ובו דרישה לתיקונים, מכוח הסמכות הנתונה לה על פי סעיף 18 לחוק העזר לת"א-יפו (אספקת מים) התשל"ד-1974 (ראה נספח ב' לתשובה לעתירה המינהלית).

5.עולה מן המסמכים הנ"ל, כי העותרים אמורים היו לדעת על החריגה כבר במהלך חודש אוקטובר 2007, קודם לתקופה השלישית. במצב דברים זה, אין מקום להידרש לסוגיות העקרוניות, שהעלו העותרים בעתירתם - אם ניתן לחייב את העירייה להעניק הפחתה לפי כללי המים למשך שלוש תקופות צריכה, במצב שבו נודע לצרכן על הנזילה רק לאחר תקופת הצריכה השלישית בשל מחדלה של העירייה; ומה מקור הסמכות של בית משפט זה להורות על הפחתה כזו.

6.העותרים לא התייחסו בסיכומיהם להודעות המשיבה מחודש אוקטובר 2007, ולא טענו כי ההודעות לא התקבלו על ידם. עם זאת, המשיכו ועמדו על כך, כי נודע להם על החריגה רק במהלך חודש דצמבר 2007 (ראו, החשבון התקופתי שנערך ביום 3.12.07, על פי קריאה מיום 20.9.07, אשר צורף לסיכומי העותרים).

7.כלל הוא, כי בעתירה מנהלית מפעיל בית המשפטי לעניינים מנהלית את עילות הביקורת הנהוגות במשפט המינהלי, ואין הוא נדרש לבחון באופן עצמאי ראיות שעמדו בפני הרשות (ראה עע"ם 1081/84 מוחמד עבדאללה סורחי ואח' נ' משרד הפנים (לא פורסם) ניתן ביום 10.12.08).

8.המשיבה הציגה, במקרה זה, מסמכים חד-משמעיים המעידים, כי מסרה לוועד הבית הודעות על צריכה חריגה במהלך חודש אוקטובר 2007, קודם לתקופה השלישית. מנגד, העותרים לא הכחישו קבלת ההודעות. אמנם, המשיבה לא ציינה בהודעותיה את הסיבה לצריכה החריגה, אך מאחר והמדובר היה בנזילה בצנרת שבין מד המים ובין הדירות, אין להטיל על המשיבה חובה לבחון את תקינות הצנרת והסיבה לחריגה.

החשבון התקופתי שהוצג לי בסיכומי העותרים, אינו מעיד כי לעותרים נודע על הצריכה החריגה רק בדצמבר 2007.

9.העותרים זכו להפחתה לגבי שתי התקופות שעד חודש נובמבר 2007, ומשהסתבר כי נודע להם על הצריכה החריגה במהלך חודש אוקטובר 2007, אין מקום להידרש לבקשתם החריגה להפחתה גם ביחס לתקופה השלישית.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה ומחייבת את העותרת בתשלום הוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומם בפועל.

כל צו ביניים שניתן – מבוטל בזה.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"א, 29 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.